פסק-דין בתיק תא"ק 5306-04

תביעה כספית לתשלום סך של 311,584 ש"ח שהם יתרת התמורה הנטענת עבור עבודות אינסטלציה שביצעה התובעת בעבור הנתבעת במהלך שנת 1995. התביעה שבפני הוגשה בהתבסס על חשבון סופי שאושר על ידי המזמין, ועל ההפרשים בין החשבון הסופי הנ"ל לבין חשבון מס' 5 שערכה התובעת ואשר על בסיסה הגישה תביעה קודמת שהתקבלה באופן חלקי, הכל כפי שיפורט להלן. התביעה הוגשה  בסדר דין מקוצר ולאחר שבקשת הרשות להתגונן  התקבלה הועברה לדיון בסדר דין רגיל.

חייבת אני, בפתח הדברים, התנצלות לצדדים, על העיכוב הממושך במתן פסק הדין. צר לי, עד מאוד, שהסכמת התובעת למינוי מומחה ניתנה רק בסיכומיה דבר לו התנגדה הנתבעת בשלב זה, בעוד שבמהלך הדיון עמדותיהן בענין היו הפוכות, דבר שללא ספק האריך את ההתדיינות בין הצדדים ואף הכביד על מתן פסק הדין. יחד עם זאת אין בכך כדי להסביר את העיכוב הממושך, אשר נבע מעומס רב ומנסיבות אישיות שאין המקום לפרטן, ועליו אני בהחלט מבקשת את סליחת הצדדים.

רקע כללי והשתלשלות העניינים :

1.      חברת צ.ד.א.ל בע"מ (להלן: " צדאל") התקשרה עם מדינת ישראל בהסכם לביצוע עבודות שיפוצים במסוף גשר אלנבי בבקעת הירדן. צדאל שימשה כקבלן משנה של חברת ס.א.ד.ג. הנדסה ובנין בע"מ (להלן: " סאדג") אשר מונתה כמפקחת על ביצוע העבודות ומסמכותה היה לאשר תשלום כספים לצדאל עבור ביצוע העבודות.

2.      צדאל התקשרה עם הנתבעת, חברה העוסקת בעבודות קבלנות, בהסכם לביצוע עבודות השיפוצים לעיל, כך שהנתבעת שימשה כקבלן משנה של צדאל.

3.      ביום 28.3.95 נחתם הסכם בין התובעת, חברה העוסקת בעבודות אינסטלציה, לבין הנתבעת, במסגרתו הזמינה הנתבעת מהתובעת ביצוע עבודות האינסטלציה במסוף גשר אלנבי (להלן: " ההסכם"), כך שהתובעת שימשה כקבלן משנה של הנתבעת לביצוע עבודות אלו. בהסכם בין הצדדים אין אזכור מפורש למערכת ההסכמית שבין הנתבעת לבין צדאל או סאדג, ואין קביעה כי ההסכם הינו "גב אל גב". יחד עם זאת אין מחלוקת כי כל המסמכים אליהם מפנה ההסכם (מפרטים, כתב כמויות) הם אותם המסמכים שהיוו את הבסיס להתקשרות הנתבעת עם צדאל, אם כי אציין כבר עתה כי אין מחלוקת שהמחירים המוסכמים בין הצדדים ביחס לסעיפי הביצוע אינם זהים לאלו שבהסכם שבין הנתבעת עם צדאל.

4.      בהסכם נכלל סעיף 22 המתייחס לעבודות נוספות, שהן מעבר לאלו הכלולות בכתב הכמויות, ולגביהן נקבע כי:  "מכל עבודה נוספת שתאושר יקבל הקבלן הראשי (היינו: הנתבעת, פ.ל.) 21% לפחות רווח קבלני".

5.      עבודות האינסטלציה בוצעו בקיץ 1995.

6.      סביב ביצוע העבודות נתגלעו מחלוקות בין הצדדים שהובילו להגשת תביעות הדדיות, עוד קודם להגשת תובענה זו:

א.     ביום 23.11.95 הגישה התובעת בבית המשפט השלום בחיפה תביעה כנגד הנתבעת (שמאוחר יותר קיבלה מספר ת.א. 782/98; להלן: " התביעה הראשונה") בה תבעה את יתרת התמורה המגיעה לה, לטענתה, בגין ביצוע עבודות האינסטלציה, וזאת בהתבסס על חשבון שסומן כ"חשבון מס' 5" (להלן: "חשבון מס' 5"), ואשר נערך על ידי מנהל התובעת בחודש 8/95;

ב.      ביום 17.4.97 הגישה הנתבעת בבית משפט השלום בנהריה תביעה כנגד התובעת (ת.א. 1302/97) בה תבעה פיצויים בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מעיכובים בביצוע עבודות האינסטלציה, תיקון ליקויים שהתגלו בעבודות ופגיעה במוניטין.

שתי התביעות לעיל אוחדו בהסכמה בפני כב' השופט שחורי (להלן: " התביעות המאוחדות").

  7.   במסגרת גילוי המסמכים שבין הצדדים בתביעות המאוחדות, מסרה הנתבעת לתובעת חשבון סופי מיום 14.4.96, שהגישה צדאל לסאדג, ואשר אושר לתשלום לצדאל על ידי סאדג (נספח ג' לכתב התביעה ולסיכומי התובעת; להלן: " החשבון הסופי").

8.      ביום 15.6.03 נתן השופט שחורי, פסק דין בתביעות המאוחדות, בו נתקבלה בעיקרה תביעת התובעת, ונדחתה תביעת הנתבעת שחויבה לשלם לתובעת סך של 123,125 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.95 ועד ליום התשלום בפועל וכן הוצאות ושכר טרחת עו"ד. יצוין כי בעמ' 4 לפסק דינו של כב' השופט שחורי, באמצע העמוד, נקבע כי: "אני בדעה כי ככלל יש להניח כבסיס לחשבון הנכון את חשבון מס' 5" (פסק הדין צורף כנספח ד' לכתב התביעה שבפניי (להלן: "פסק הדין").

9.       ביום 14.9.03 הגישה הנתבעת בבית המשפט המחוזי בחיפה, ערעור על פסק דינו של כב' השופט שחורי (ע"א 1626/03; הודעת הערעור צורפה כנספח ז' לסיכומי התובעת; להלן: " הערעור"). בסעיף 5.11 לערעור נרשם כדלקמן: " יודגש כי החשבון הסופי שערכה המערערת נסמך על נתונים שהצליחה לקבל מהחשבון הסופי כפי שאושר על ידי צ.ד.א.ל, והכמויות שנרשמו על ידי המערערת הינן כמויות "גב לגב" לכמויות שאושרו על ידי צ.ד.א.ל".

10.   בסופו של יום, הגיעו הצדדים בערעור להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין לפיו סכום פסק הדין הופחת לסך של 110,000 ש"ח (נכון ליום 1/11/95) בצירוף מע"מ, ובכפוף לכך נותר פסק הדין בעינו. 

11.   ביום 6.12.04 הוגשה התביעה שבפניי בסדר דין מקוצר, בה טענה התובעת כי עיון בחשבון הסופי, תוך השוואתו לחשבון מס' 5, מעלה כי הנתבעת רימתה והונתה את התובעת ולא שילמה לה סכומים נכבדים (סכומים שאושרו ושולמו לנתבעת, לטענת התובעת) תמורת העבודות שביצעה התובעת בפרויקט. לפיכך, ולאור ריכוז חשבון שערכה (נספח ו' לכתב התביעה ולסיכומים -  אשר להבדל ביניהם תבוא התייחסות בהמשך הדברים - להלן: "ריכוז החשבון") והוראות סעיף 22 להסכם המצוטט לעיל ולאחר הפחתת 21% מהסכום הנקוב בחשבון הסופי עבור העבודות הנוספות הכלולות בריכוז החשבון, טענה התובעת כי היא זכאית לקבל מן הנתבעת סך של 149,061 ש"ח (קרן, נכון ליום 14.4.96), ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום הגשת התביעה, סך של 311,584 ש"ח, כאמור.

12.   בד בבד עם הגשת התביעה דנן, הגישה התובעת בקשה להטלת עיקול זמני על זכויות המגיעות ו/או העתידות להגיע לנתבעת זאת לאור טענתה כי הנתבעת אינה מנהלת עוד את עסקיה וקיים חשש שלא תוכל להפרע ממנה (בש"א 4045/04).

ביום 2.1.05 נתן כב' השופט שחורי החלטה בבש"א 4045/04, לפיה יוטל עיקול זמני ברישום על כספים המגיעים לנתבעת מן המחזיקות להבטחת התביעה, עד לסך של 175,000 ש"ח, בכפוף לחתימת התובעת על התחייבותה לפיצוי הנתבעת בצירוף ערבות מנהל התובעת והמצאת ערבות בנקאית  צמודת מדד ובלתי מוגבלת בזמן ע"ס של 40,000 ש"ח. בהחלטתו ציין השופט שחורי כי סוגיית ההתיישנות שהעלתה הנתבעת איננה ניתנת לבירור ממצה באותו שלב של הדיון, ואף השאיר "בצריך עיון" באם אי קבלת היתר לפיצול סעדים בתביעות המאוחדות איננו מהווה מחסום מפני הגשת תביעה זו.